<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ב ח"ד</h1>
<h2>דף כד:</h2>
חמסן יהיב דמי ולא אמ' מוכר רוצה אני פסול מדרבנן קמא וכן מוכח בסנהדרין ופריך על גזלן דאוריתא הוא ולא פריך אחמסן דפשיטא ליה דאינו פסול אלא מדרבנן ויש מי שכתב שפסול מדאוריתא כיון שלוקח באונס וראשון עקר. הכופר בפקדון אפילו בלא שבועה ובאו עדים שהיה בידו בשעת כפירה פסול לעדות ולשבועה משעת כפירה כי נעשה גזלן קמא [ק"ו ע"א] ומציעא [ה' ע"ב] ומשעת כפירה פשוט לעדות ולשבוע'. פסולין לעדות מחמת מעשיהם כגון המשחק בקוביא אלו המשחקין בפספסין ואפילו קלפי אגוזין וקליפי רמונים בשאין לו אומנות אלא הוא ומלוה ברבי' מלוה ולוה ועדי' מחלוקת מהפוסקים ומפריחי יונים אם תקדים יוניך ליוני וכן ממדים בכל בהמה חיה ועוף וסוחרי שביעית. וחזרתן ותשובתן הוא ממשחק בקוביא משישברו פספסיהן דאפילו בחנם אינם משחקים ומלוה ברבית משיקרעו שטריהן דאפי' לגוי לא מוזפי ולוה דאפילו מגוי לא יזיף ופשיטא שצריך להחזיר הרבית שלקח כי הוא כמו גזילה ואם אינו יודע ממי לקחו יעש' בהם צרכי רבים כי אפילו שטר שיש בו רבית יגבה הקרן בעל פה ויקרע השט' אבל המשחק בקוביא י"א אסמכתא היא וצריך להחזירו וי"א דלא וזה עקר וסוחרי שביעית אלו שנושאין ונותנין בפירות שביעית וחזרתן משיגיע שביעית ויבדלו ויחזרו מה שהרויחו לתתו לעניי' ושיאמר כך הרוחתי ומפריחי יונים י"א ממדים היונים ופירש שיקדמנו או ינצחנו וחזרתן משישברו פגמיהן כלו' הכלי שמרים קול למהרו לעוף או ללכת ויחזרו דאפי' במדבר לא עבדי. ומועלי בשבועות כתב הירוש' כי תשובתו שילך למקום שאין מכירין אותו ויאמר בפני בית דין חשוד אני פירוש ושכנגדו נשבע ונוטל והר"מ במז"ל כתב עוד או שיתחייב שבועה בבית דין בממון חשוב במקום שאין מכירי' אותו ויאמר חשוד אני ולא ירצה לישבע ועוד כתב כי כל פסול אין מקבלין תשובתו עד שילקה בבית דין וכן חשוד על השבועה ויש מן הגדולים שכתבו כי בודאי בחשוד על השבועה צריך בחזרה כמו שכתוב בירושלמי אבל בשאר עבירות די שילך לבית דין שבעירו ויקבל עליו שלא לעשות עוד. וכתבו בתוס' כי כל אלו חזרתן במקומן ואין צריך לילך למקום שאין מכירין אותו זולתי בטבח כאשר אכתוב וחיישי' שמא הערים כדי שיחזירוהו לאומנותו סנהדרין. טבח שהוציא טרפה מתחת ידו פסול ותשובתו שיחזיר אבידה או יוציא טרפה משלו והכל בדבר חשוב ואם ירבה שפמו וצפרניו אינה תשובה כי חיישינן שמא מערים סנהדרין. הנשבע לחבירו לשקר מחמת עד א' שהעיד עליו והכחישו אותו שנשבע לו והעד פוסלין אותו לעדות כך דקדק רבי יעקב בן יקר על אותה הלכה דחד אמר לדידי אוזיף ברבית וחד אמר קמי דידי אוזיף ברבית וחד אמר קמיה דידיה אוזיף סנהדרין וכן כתב הרשב"א בחדושיו דאינו נוגע בעדות לפוסלו הן שנשבע לו לשקר הן שגנב או גזל ממנו שום דבר והוא כתב בתשו' שמי שנשבע להכחי' עד א' ושוב פעם אחרת נשבע להכחיש עד אחר שאין מצטרפין ב' עדים לפוסלו דכיון שהאמינתו תורה להכחיש העד שוב אין אותו העד נאמן לפוסלו מחמת אותה שבועה שאם לא כן מי שנשבע לשני בני אדם יבואו ויעידו עליו שנשבע לשקר ולא הנחת בן לאברהם אבינו שיהא כשר לשבועה ונראה הפך זה ממה שכתבתי. וצ"ע. כופר במלוה כשר לעדות מציעא [שם]. לי עשה עבירה פלוני' כגון גזל או נשבע לשקר או הלוה ברבית הוא ואחר מצטרפין לפוסלו סנהדרין. מלוה ברבית המלוה והלוה פסולין וערב ועדים מחלוקת אם פסולין אם לאו כאשר כתבתי וכתב רש"י דמלוה ברבית פסול מדאוריתא אבל האחרים אינן פסולין אלא מדרבנן וכן עקר סנהדרי'. גזלנין דרבנן כגון מציאת חרש שוטה וקטן וחמסנין אם יהבי דמי ולא אמ' מוכר רוצה אני וגבאי המס מאחר שידעו שלקח יותר מדאי פסולין אבל קודם לכן לא. והמוכסין שלוקחין מאלו ולא מאלו והרועה בהמה שלו אחד בהמ' דקה וא' בהמה גסה מסתמא פסולין אבל לא של אחרים כל אלו פסולין מדרבנן סנהדרין ומציעא [שם]. ומוכח שם דלא אמרינן מגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא כלומר אף על פי שאנו חושדין אותו שמא רוצה ליטול ממון חברו בגזל אינו פסול עד שנודע שעבר איסורא. גזלן דרבנן כגון כל העובר על דברי חכמים אינו פסול עד שיכריזו עליו בבית דין והעובר על דברי תורה פסול בלא הכרזה סנהדרין. רועה אינו פסול עד שיכריזו עליו ומסתמא מכריזין עליו כי סתם רועה פסול ודוקא רועה בהמות שלו שבודאי מרעה בשדות אחרים אבל בהמות של אחרי' לא דאי' אדם חוטא ולא לו כך פשוט במציעא [שם] מההוא עובדא דההוא רעיא. מקבלי צדקה מן הגוי' פסולין מדרבנן וכן כתב הר"מ במז"ל ובפרהסיא והוא שיכולין לאיתזוני בצנעא סנהדרין. החשוד על הערוה פי' כגון שנתיחד עם העריות וסנו שומעניה ור"ת פיר' שבא על הערוה כשר לעדות אבל לא לעדות אשה בין לעיולי בין לאפוקי כי החשוד על אותו דבר אינו מעיד עליו סנהדרין ויש מי שפסק שאם העידו עליו שבא על הערוה פסו' לגמרי והרמב"ם ז"ל כתב שפסול כל מי שעבר עבירה שחייבין עליה מלקות וכל שכן מיתת בית דין ויש מי שפסק דאפילו הוציאו עליו קול שאינו פוסק שפסול לעדות והעקר כי אם הוא חשוד אפילו קלא דלא פסיק כשר לעדות חוץ מעדות אשה אבל הבא על הערוה פסול לגמרי. חשיד אממונא חשיד אשבועתא כי אין חשוד אממונ' אלא בעדים מציעא [שם]. אריס שיש לו חלק בפירות וגנב בימי ניסן וביומי תשרי דבר מועט שאין בעל הבית קפיד עליו ובדבר שנגמרה מלאכתו בפועל ויש לו חלק בפירות כשר אבל אין לו חלק בפירו' פסו' סנהדרין. גזלן דאוריתא פסו' לעדות אשה ושל דבריה' כשר וזה כל פסול בדבריהם ביבמות [כ"ה ע"ב]. וכן בר"ה אם פסול מדאורי' מסיח לפי תומו לא גרע מגוי ונאמן להשיאה אם מת יבמות. כל עוברי עבירה אם יש ללמד עליהם זכות שלא לפוסלן מלמדין סנהדרין. קוברי מת בי"ט ראשון פסולין לעדות מדרבנן וי"א שכשרים וראשון עקר סנהדרין. משומד אוכל נבלות אפילו לתאבון פסול וכל שכן להכעיס דלא בעי רשע דחמס סנהדרין וכתב רי"ף פרק קמא דגיטין דכותי פסול לעדות דהאידנא עשאו' גוים גמורין וכן כתב הרמב"ם ז"ל וכן פשוט בחולין. פסול לעדות או חשוד על השבוע' כתבתי למעלה חזרתו מן הירושלמי. מועלין בשבועות בין שבועת שוא בין שבועת ממון פסולי' סנהדרין. פסול לדיני ממונו' פסול לדיני נפשו' סנהדרין. כל שאינו במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ פסול כל שאינו במקרא וגומר פסול והקשה רב אלפס מהא דאמרינן בחגיגה כמאן מסרינן האידנא עדות לעם הארץ כמאן כרבי יוסי ותירץ דאותה דחגיגה מיירי דליתיה במקרא ובמשנה אבל בדרך ארץ איתיה ובמצות ולא חשיד אשבועתא ואגזלתא ויש מי שאומר כי אדרבה יש לנו לפסול מכל וכל לולי מדרבי יוסי שלא יהא כל אחד וא' בונה במה לעצמו אבל כל עם הארץ אחד הם ור"י תיר' כי אותו שפסול במכיר בוראו וכופר כדי להכעיס ורע לשמי' ורע לבריות ורש"י פירש כי אותה דפסחים דאין מוסרין להם עדות כלומר אין מזמנין אותו להעיד לשמו' ואין מקבלין ממנו עדו' דאינו יודע לכוין ותירץ אותה דחגיגה כיש מי שאומר שכתבתי למעלה ויש מי שפירש בעם הארץ סתמא וכן כתב הרמב"ן והרמב"ם ז"ל כתב כי הוא פסול מדבריהם כי הוא בחזקת רשע מאחר שירד לכך חזקה שיעבור על רוב העבירות שיבאו לידו ואין מוסרין אותו עדות ואין מקבלין עדות ממנו אלא אם כן הוחזק שהוא עוסק במצות ובגמילות חסדים ונוהג בדרכי מישרים ויש בו דרך ארץ אז מקבלין אותו אף על פי שהוא עם הארץ ואינו יודע לא במקר' ולא במשנה וכל ת"ח בחזקת כשרות וכל עם הארץ בחזק' פסול עד שיודע מה שאמרנו סנהדרי' וקדושין [מ' ע"ב]. האוכל בשוק פסו' לעדות פירש ר"ח כגון שגזל אפילו בפחות משוה פרוטה ורבינו תם פי' וכן הרמב"ם ז"ל שאוכל סעודתו בשוק ורבינו אליהו פירש שטועם מכל מין ומין לחנונין סנהדרין ובשלהי קדושין [שם]. ראובן שהעידו עליו עד אחד אומר בפני גנב דבר פלוני ועד אחד אומר לי גנב דבר אח' ראובן פסול על פיהם וכן הדין אם עד אחד מעיד על עבירה אחת והעד השני על עבירה אחרת וכן מוכח בסנהדרין אוהב אפילו שושבינו ובימי חופתו או שונא אפילו שלא דב' עמו שלשה ימים באיבה כשר להעיד לו כי לא נחשדו ישראל בכך בסנהדרין. עד שיודע שחבירו גזלן לא יצטרף עמו ושלא יעמוד סמוך לבית דין כדי לאיים הבעל דין והוא אינו יודע שום עדות בדבר בשבועות [ל' ע"ב]. העובר על חרם הקהל שגזרו שלא יעבור שום אדם על דבר פלוני יש מי שדקדק בשבועות [מ"ו ע"ב עי"ש בתוד"ה אבל] שכשר באותה הלכה דהחשוד על השבועה וכו' ורבינו תם כתב שם שפסול וכן בשבועת בטוי דאוכל ולא אוכל וכן כתב בה"ג ור"י כתב בגטין דאינו חשוד דאין עונשו מרובה כמו אותו שהוציא השבועה מפיו שמוציאה לשוא ופרש"י שבועת ביטוי דלהבא כי משתבע איכא למימר בקושטא אישתבע שיכול שבועתו לקיימה ואפילו עבר עליה שכפאו יצרו אינו חשוד בכך על השבועה וכן כתב רב אלפס גטין ושבועות. לפסול לעדות ולשבועה אם העידו שנים שהו' פסול כגון שגזל ושנים אחרים מכחישין אותם דלאו גזלנא הוא ה"ל ספק פסול מדרבנן ולא אמרינן אוקי גברא בחזקת כשרות כגון שתי כתי עדים דלא דאמי כתובות. כתב הרמב"ם ז"ל בטוען ונטען פ"ב מי שנשבע לחבירו על טענה בין שבועת התורה בין הסת ואחר כך באו עדים שעל שקר נשבע הרי הוא חשוד על השבועה וחייב לשלם ואם אמר איני חייב לך או כן היה ופרעתיך אפילו הוציא עליו שטר בעדים שלוה אינו חשוד שמה שאמ' איני חייב לך כלומר פרעתיך. ועוד כתב הרמב"ם ז"ל שאם עבר עבירה שחייבין עליה מלקו' מן התורה פסול מן התורה ואם מדבריהם שפסול מדבריהם ע"כ. ויש מן הגאונים שכתבו שאם עבר עבירה של דבריה' שאינו פסו' כלל כיון דליכא חמוד ממון ואם היא מן התורה ואין בה מלקות ואינו פסול אלא מדרבנן.
שטר שיש בו רבית גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית יש מי שפירש דוקא רבית דרבנן אבל ברבית דאוריתא אינו גובה אפילו קרן כי פסולין העדים אפילו אין להם שום הנאה כי לא בעי' רשע דחמס בדאוריתא ויש מי שפירש דמיירי אפילו ברבית דאוריתא כי אין העדים פסולין אפילו ברבית דאוריתא כי אם מלוה ולוה ולא עדים וכן כתב הרמב"ם ז"ל כי לא מנה בפסולי העדים וכן הגאוני'. ואמנם הרמב"ם ז"ל כתב פ"ד ממלוה ולוה כי העדים והערב והסופרים עוברי' על לא תשימון ונראה מדבריו שפסולין ואמנם כתב שם שטר שיש בו רבית גובה הקרן ולא הרבית ואפילו ממשועבדין ור"י נסתפק אם העדי' פסולין אם לאו וזה מיירי שכתוב בשטר רבית מפורש ואפי' למ"ד שהעדים פסולין מיירי כגון שיש עדים שאנוסין היו מחמת נפשות ולפיכך גובה הקרן אפי' ממשועבדין אבל אם השטר כתוב סתם ויש עדי' אחרים שמעידין שיש בו רבית אינו גובה הקרן אלא מבני חרי לפרש"י ולקצת מפרשים אינו גובה אפילו מבני חרי זולתי כשחייב מודה או שיש לו עדים אחרים קמא וסנהדרין.
